תהליך טיפול

 

כל אחד ושיטת הטיפול המתאימה לו

כאשר מטופל מגיע לקליניקה עם תלונה מסוימת, משהו אשר מפריע לו, מעכב אותו וגורם לו לתחושה לא נעימה, זה יכול להיות כעס, חרדות, חוסר ביטחון, אי יכולת להביא את עצמו  ידי ביטוי, אי יכולת התמדה במקום עבודה, חוסר תקשורת עם הסובבים אותו ובני משפחתו, זה יכול להיות הכל. בטיפול אנו יושבים ומעלים את הדברים שהמטופל בוחר להביא, מבררים ביחד על מה המחסומים יושבים ויוצאים ביחד למסע מרגש של גילויים. לכל אחד מתאימה שיטת טיפול אחרת -  שיחה, מגע, תנועה, להכל יש מקום בקליניקה, כל אחד מה שמתאים לו מה שהוא מתחבר אליו.

הסיפור האישי שלנו...

אחד מבניי סבל כתינוק ובמשך ילדותו מ"חוסר ויסות חושי", אשר התבטא בבכי במהלך המקלחות, בכי בעת חיבוק, ו/או כל מגע אחר אשר הסב לו חוסר נעימות, תחושה לא נוחה בעת גרב גרביים, ו/או סוג בגדים אשר גרמו לו לחוסר נוחות. כאמא חוסר היכולת שלי לקלח אותו, באופן רגוע מבלי שיפרוץ בבכי, ו/או חוסר היכולת שלי לחבק אותו מבלי שיבכה, ו/או התעוות מכאב היו לי קשים מאוד. לצערי באותם ימים בחרתי להתרחק ולהימנע ממגע פיזי עם בני, וההרגשה שלי הייתה איומה. לימים, אובחן בני כי סובל מ"חוסר ויסות חושי" והתחלנו תהליך של טיפול בין היתר גם באמצעות פסיכותרפיה, באמצעות תקשורת ומגע וכך ויסת את נושא המגע, ויחד למדנו בין היתר כיצד להתחבק ולהתנהל ללא כאב, כיום הוא מתפקד אופן בריא, מתקלח ללא הרגשת כאב ונהנה להתחבק, מיותר לציין כי הטיפול ב"חוסר הויסות" גרם לנו להתקרב ולגשר על הפער שנגרם לו בעקבות העדר המגע שלי בתחילת חייו.

סיפורי הצלחה

לפני מס' שנים טיפלתי בילדה אשר לא יצרה קשר עם הסביבה, מעטה לדבר ולא הצליחה לתקשר עם הסובבים אותה. לאחד הטיפולים הגיעה והתיישבה על הרצפה צמוד לקיר, ולא אמרה מילה. אפשרתי לה לשבת בשקט ולא לדבר, כך ישבנו בשקט כל הטיפול, ברבע שעה האחרונה הודעתי לה על כך שזמננו עומד להסתיים, היא הופתעה על שהזמן עבר כ"כ מהר "כבר נגמר הטיפול". חייכתי אליה ולא הוספתי מילה, בהמשך התקרבה והתיישבה לצידי והחלה לשתף ולשפוך את כל השבוע שחלף. מאז פגישתנו האחרונה, תוך שהיא מתלוננת ש"הזמן לא מספיק לה".... ממש כעסה שהזמן עבר כ"כ מהר. במפגש שלאחר מכן, עבדנו על טכניקת ה"קול", לבסוף לאחר מס' מפגשים נוספים הצליחה הילדה להיפתח והחלה לתקשר עם סובבים אותה באופן שוטף, מה שהקל עליה ליצור חברויות וקשרים חדשים.

מטופל נוסף, נער כבן 13 אשר התנהל בחייו ממקום של כעס שהוא לא שלט בו, הכעס הוא זה אשר ניהל אותו וכך גם הציניות וחוסר השקט, היה ממש היפר אקטיבי. במהלך עבודה איתו בעזרת הגוף תוך כדי תנועה הצליח לפרוק ולשחרר, למד לנשום ולהירגע, הצליח להיות גם במקום של השקט ללא תנועה. באחד המפגשים שכב לבקשתי בתנוחת "עובר" ונשם, הנחתי את ידיי על גבו וכך מס' דקות תוך שמפעם לפעם אני מנחה אותו מה עליו לעשות, לפתע הרגיש בגבו חום לבקשתי תיאר כיצד הוא נראה והגדיר אותו כ"כדור אש" גדול בגבו. תוך כדי הגדרות ותקשורת מכוונת הצליח להוציא את הכדור. לאחר שה"כדור האש" קטן ובהמשך יצא מגופו, הסתובב לעברי ואמר לי "מה זה את מכשפה? עכשיו אני לא כועס יותר.... מה עשית לי..." עד היום אני מודה לו שאפשר לי לעבור את המסע המרגש איתו. לימים שמעתי שהוא מלמד אחרים מה עליהם לעשות כדי לא לכעוס ... נחת

המסע שלכם...

בחדר הטיפולים נוצר מרחב המאפשר לכל אחד להביא את הסיפור שלו ויחד אנו יוצאים למסע מרתק ומשנה חיים, חווים ביחד חוויות ותגליות מרגשות אודותינו ואודות אופן התנהגותנו , לוקחים אחריות ומתקדמים כל אחד לפי הקצב שלו.

הסוד בלהתקדם - הוא להתחיל

לחצו והתחילו את השינוי עוד היום